אתה לא בנאדם

והיום במיוחד לרגל סוכות - פוסט שלא קשור בכלל לסוכות.

פרסומת שראיתי אתמול, הזכירה לי שלפעמים יכול להיות מעניין לחוות את החיים מנקודת מבט של חפץ דומם, או בעל חיים, או צמח (למישהו בא לשחק "ארץ-עיר"?).

תמיד מעניין לדעת מה הם היו אומרים על ההתנהגות האנושית.
יש המון פרסומות שהגיבורים המרכזיים בהן , הן לא דמויות אנושיות. זה ברוב המקרים מפתיע, כי נתקלים
במשהו שהוא לא קיים במציאות. במעשים הזויים של בני אדם כבר נתקלנו די הרבה, ואז קשה הרבה יותר להפתיע אותנו.
אז הפעם בפוסט, על כוכבי פרסומות שהם פשוט לא בני אדם.

הגיע הזמן שיהיה פה גם משהו מהארץ. החדש של באומן-בר-ריבנאי  לסופר-פארם :

סמנכ"ל קריאייטיב: יורם לוי | מנהל קריאייטיב: נדב פרסמן | ארט: איה בכור | קופירייטר: שושו | זחל: ערן ניר | סמנכ"ל לקוחות: עידית צוקרמן | סופרוויזרית: רותי ישראל | תקציבאיות: שני שאול, יעל זולצבכר | סמנכ"ל הפקה: דורית גווילי | מפיקה: גלי שטרקמן, אודליה נחמיאס | סמנכ"ל אסטרטגיה : דניאל וייסמן | סופרוייזר פלנינג: שני גולדברג | פלנרית: רוני וייספלנר | חברת הפקה: שושי ואודי | בימאית: קרן חוכמה | זניט מדיה: יעל עטר, ורד מבורך | מנע, דואניס וסטודיו

 

הגרסה הקצרה :



והארוכה :



ובמעבר חד מבובות פרווה, למלחיה.
"קנור", המותג הגדול ביותר של "יוניליבר", יצא בשנה שעברה עם Sidekicks, תוספות מהירות הכנה לארוחת הערב,
עם 25% פחות סודיום. סך הכל מעט פחות מלח, לא משהו מיוחד. ברוב המקרים המוצרים האלו מלאים בכמויות
גדולות מאוד של מלח בכל מקרה, אבל עדיין היה צורך להשתמש בנתון הזה של "מופחת מלח" כ USP.

לשם כך הומצא "סולטי", המלחייה שכבר אין בה צורך יותר.בהתאם לשורה :  "ב Sidekicks יש עכשיו פחות מלח. לא כולם מרוצים מזה" יצאו הסרטונים הבאים. יופי של אנימציה. הומוריסטי ומעורר חמלה בו זמנית.
ברקע, בלדה צ'יזית של מייקל בולטון, אליל הנשים בנות ה 60+   :

Advertising Agency: DDB, Toronto, Canada
Creative Director: Andrew Simon
Art Director: Paul Wallace, Shelley Lewis
Copywriter: David Ross
Agency Producer:Andrew Schulze
Director: David Hicks
Production Company: Sons and Daughters, Toronto
Executive Producer: Dan Ford
Line Producer: Rob Allan
Director of Photography: Adam Marsden
Editor: Brian Williams, Panic and Bob, Toronto
Visual Effects: AXYZ, Toronto
Producer: Irene Payne
On Set SFX supervisor: Dave Giles
Lead Animator/Shading/Lighting: Dennis Turner
Shading/Lighting: Mario Marengo
Tracking/Shading/Lighting: Jerry Corda-Stanley
Inferno Artists: Andres Kirejew, Terry Power
Colourist: Bill Ferwerda, Notch, Toronto
Music: "How am I Supposed to Live Without You", Michael Bolton
Music House: RMW, Toronto

דמעות של מלחיות




סולטי מתחזה לפלפליה



במסעדה



מחפש אהבה חדשה




במקביל לספוטים בטלויזיה ופרינטים, מי שקנה שלושה מוצרים של Sidekicks, קיבל חינם סט של
מלחייה ופלפלייה.מי שלא, יכול היה להזמין את הסט תמורת 15$. המלאי אזל במהרה  :

אחרי חצי שנה של המתנה




כשאנשים מוכנים לשלם כסף על מנת להכניס את הפרנזטור של המותג שלך הביתה, כנראה שעשית משהו מוצלח.

עוד חפץ דומם - הפעם מנורה. אחת הפרסומות הטובות של העשור. כל מרצה בקורס קופירייטינג משלב אותה במצגת
שלו, וחושב שהוא הראשון, אז יוצא שעד סוף הקורס רואים אותה 15-16 פעם. לי עדיין לא נמאס. אני מניח שכולם ראו אותה, אבל היא חייבת מקום של כבוד בבלוג.

במסגרת קמפיין UNBORING של "איקאה", הבימאי ספייק ג'ונז מעניק חיים למנורה ישנה תוך שימוש מעולה בזויות צילום, ומוזיקת רקע מתאימה לצורך ההאנשה שלה.

זו פרסומת הטלויזיה הראשונה שעשו "קריספין-פורטר-בוגוסקי" ל"איקאה". גרנד פרי בפסטיבל קאן,
וגם גרנד קליאו. שנת 2002 :



במקביל, רצה פרסומת שנייה בסדרה עם אותה האסטרטגיה של "הגיע הזמן להיפטר מהחפצים הלא מוצלחים בבית",
אבל זכתה להצלחה פחותה.

שלום לך פרה מכוערת

קמפיין אחר של "איקאה" בכיכוב כלב. עם רהיטים חדשים, הוא כבר לא בטוח שהוא בבית הנכון :





Geico, חברה אמריקאית לביטוח רכב, מוכרת בעיקר הסלוגן הארוך אך היעיל :
"גייקו, 15 דקות יכולות לחסוך לך 15 אחוז או יותר בביטוח הרכב".

החברה מוכרת גם בזכות הפרזנטורים, ה Gecko, ואיש המערות, בסדרה של פרסומות הומוריסטיות. בהתאם לנושא היום, שני ספוטים עם כוכבים לא אנושיים, כשהפתיחה מהווה סוג של שאלה רטורית הזויה :

החזירון

והשנייה, במשחק מילים שמקביל ל"גנן גידל דגן בגן" :

המרמיטה





לבאד לייט מגיע פוסט נפרד עם הפרסומות שלהן, אבל בכל זאת משהו בנושא שלנו. לפעמים לא כדאי להבין את שפת החיות.


כלב נקניק





נכון שאמרתי שהנושא הוא לא בני אדם, אבל כאן הוא לא משחק בן אדם, אז זה תופס. אחת הפרסומות האהובות עליי.

מר ר.




וקמפיין אחרון להיום. היו חפצים דוממים, היו חיות. עכשיו גם צומח.
כשמדברים על איכות סביבה, נקעה נפשו של הצופה מהפרינטים הלעוסים לעייפה. כשמישהו בא עם משהו רענן, כיף לראות.

הלקוח SEO , בקמפיין "העץ המדבר" שמפותח על ידי Happiness Brussels, מאפשרים לטבע לדבר עם בני האדם באמצעות כלים של מדיה חברתית. חיברו חיישני אבק, איכות אוויר, טמפרטורה, מצלמות, מיקרופונים, וכדומה, לעץ בן 100 שנה
שממוקם בפאתי בריסל.על פי הנתונים שהעץ מקבל מעת לעת, הוא מפרסם סטטוסים חיובים (פוטוסינתזה זה כיף), או שליליים (נושם פיח מכוניות)  בפייסבוק, ציוצים בטוויטר,
תמונות בפליקר, וקולות מסביבו בסאונדקלאוד. הכל כדי להמחיש איך מרגיש עץ בסביבה עירונית מזוהמת.

הוא מפרסם סרטוני יוטיוב, כמו זה לדוגמא :





הסרטון שמסביר בקצרה על הקמפיין המעולה הזה :





אם הגעתם עד לפה - שאפו. נתחשב בכם. הפוסט הבא יהיה קצר יותר.

שלכם,

לירון

ילדים ושאר ירקות

מכיוון שנראה לי מיותר להעלות כמו כולם פוסט יום כיפור בנושא סליחה וצום, נדבר דווקא על אוכל.
ולא סתם אוכל - ירקות. האויב הגדול ביותר של ילדים מאז ומעולם. אין הרבה ילדים שאוכלים ירקות.
ילדים זה קהל צרכנים בעייתי. לפתח חיך שמוכן לטעום דברים חדשים חוץ מנקניקיות עם צ'יפס וקטשופ
לוקח כמה שנים טובות.



"פופאי" למשל, מנסה לשכנע ילדים לאכול תרד כבר די הרבה זמן, ועדיין לא מצליח לו במיוחד. בשנות ה-30
הוא הצליח להעלות את אחוזי מכירת התרד ב-33%, אבל מאז הירידה בפופולאריות שלו עצמו, גם התרד בירידה.



השיטה המוצלחת ביותר עד היום לשכנע ילדים לאכול ירקות, היא כנראה על ידי הסתרת העובדה שיש ירקות
באוכל שלהם.

"שף בויארדי", חברה ותיקה (משנות ה-20)  שמוכרת פסטה בשימורים - לא משהו שאמא הייתה אומרת עליו שהוא בריא, ניכסה לעצמה נתח שוק של "ילדי מפתח" שמגיעים הביתה ומחפשים משהו קל ומהיר להכנה במיקרוגל.
 על הדרך, מספרים להורים המודאגים , שזה מזין ויש בזה המון ירקות (אורי גלר היה אומר על זה "שקר כלשהו". לא הייתי בונה על ירקות מעובדים בתוך פחית כתזונה נכונה)  רק שלא יגידו לילד, שלא יתבאס. ובהתאם לאסטרטגיה הזו, הופיעו הסרטונים הבאים :

אמא עושה רעש




בלי מילים



טעימות





בעמוד האוהדים של שף בויארדי (כאן)  6,518 אוהדים נכון לרגע זה.המספר הנמוך תואם לעובדה שלא קורה שם כלום.


סדרת פרינטים של שף בויארדי :


Advertising Agency: DDB, San Francisco, USA
Executive Creative Director: Lisa Bennett
Creative Director: Heather Reid
Art Director: Nikki Baker
Copywriter: Travis Parr
Art Buyer: Issy Penaflor
Photographer: Zachary Scott

                                                                   זה לא קורה במציאות   
                                 

חלום בהקיץ של כל אמא

 

                                                                     האגדה על הילד שאהב גזר

            

לפעמים פשוט צריך להכיר בעובדה שילדים תמיד ישנאו ירקות. סדרת פרינטים שמפרסמת מבצע הנחה באגף הירקות בסופר :

     
Advertising Agency: El Garaje Lowe, Lima, Peru
Creative Directors: Luis Ramirez-Gastón, Marco Caballero
Art Directors: Ivan Tahara, Ken Tokashiki Oka
Copywriter: Ken Tokashiki Oka
Photographer: Alex Freundt
Producer: Daniel Ramiez-Gastón
Published: 2009

לי זה הזכיר את הילד הבוכה שהיה תלוי אצלנו (ואצל עוד 850,000 איש ) בשירותים (שנות ה-80 המוקדמות) :

בניגוד לקמפיינים הקודמים, כאן wyeth, חברת תרופות,  בקמפיין למוצר של ויטמינים מסיסים בחלב, עושה מעשה שאולי ייראה כלא אחראי, ובאמצעות משרד הפרסום "טוניק" בדובאי
דווקא מעודדת ילדים להתרחק מירקות, ולהתקרב למוצר שלה, באמצעות סדרת פרינטים שמנסה להציג את הירקות כמפחידים
(אפשר אפילו לראות את הבעות הפנים המאיימות) :


Agency: Tonic Communications, Dubai, UAE
Creative Director/Copywriter: Vincent Raffray
Art director/Illustrator: Peter Walker
Photographer: Tommy Morris


       גזר

 ברוקולי

   
קישוא

ויש גם ילדים שיודעים מה טעים להם. עוף מטוגן. וזה גם מונע אי נעימויות. תודה לרן פורת המלך על השיתוף :

Advertising Agency: Ogilvy Johannesburg, South Africa
Creative Directors: Fran Luckin, Graham Lamont
Art Director: Peter Little
Copywriter: Sanele Ngubane
Other additional credits: Tsakane Mhangwani, Sithabile Maphumulo, Thabang Butelezi
Aired: January 2009





איכשהו כשמדובר על ירקות וילדים, הקשר ברור. ברגע שמדברים על ירקות ואנשים בוגרים, לפתע הקונטקסט משתנה
באופן מוזר :

חוסו על המלפפון





והסדרה הידועה  "אשתי בוגדת בי עם ירקות" מבית מקאן תאילנד :


Advertising Agency: McCann Worldgroup, Bangkok, Thailand
Creative Director: Thidarat Nitikijphaiboon
Art Director: Wutthinun Jundafai
Copywriter: Thidarat Nitikijphaiboon
Published: February 2010

טוב, נראה לי  שמספיק עם אוכל להיום. שיהיה צום קל לכולם.






אוף טופיק :

תודה לכל מי שהגיע לתערוכת הסיום של קורס קופי 12 בבצפר, וגם עשה את הבחירה הנכונה :-)   אוהב אתכם המון

על עדשים ואנשים

והיום על עדשים. לא אלו מהמרק, אלו מהשוקולד.

וגם לא אלו של עלית, שנקראות פשוט עדשים.

נדבר על Smarties ו M&M.

Smarties לא מופצות בארה"ב, אלא בעיקר בבריטניה ובקנדה. בארה"ב המוצר שנקרא Smarties הוא סוכריות קשות שמזכירות במראה (וגם בטעם) קלגרון למציצה.
 בארץ יהיה קשה למצוא אותן. לקבלת הצבע שמשמש להכנת העדשים הסגולות משתמשים במיצוי של כנימה  (ובמילים אחרות חתיכת ג'וק מגעיל וקטן), ולכן המוצר הוא לא כשר, וגם לא צמחוני.

.עד 2006 כל שמונת הצבעים של העדשים יוצרו מחומרים מלאכותיים ולא מטבעיים.
 הדאגה הגוברת  לבריאות הצרכנים (כלומר ילדים),
הובילה את היצרנית Nestle להחליף את כל הצבעים לצבעים טבעיים בלבד.

הבעיה היחידה הייתה העדשה הכחולה. כחול מסתבר, הוא לא צבע נפוץ בטבע (ולזה שיושב וחושב עכשיו שהים בצבע כחול, צא לי עכשיו מהבלוג). משנת 2006 הוחלפו כל הצבעים של העדשים מלבד העדשים הכחולות, שהוחלפו לצבע המשעמם - לבן. מסתבר שהילדים אהבו את הצבע הכחול שצבע את כל הפה והלשון בצבע כחול מגניב.
רק בשנת 2008 נמצא מקור מתאים לצבע כחול מהטבע, סוג מסויים של אצה.

אז אפשר פשוט לזרוק את כל העדשים הלבנות ולהחליף לכחולות, אבל ישב לו הצוות הקריאטיבי ב JWT קנדה,
והחליט ליידע את כולם שהצבע הכחול חזר. כנראה שבאותו הזמן הוא גם היה על סמים, כי התוצאה הייתה חתול כחול עם מבטא מוזר שמשדל נער צעיר לאכול Smarties :

הכחול חזר






בפייסבוק יש כמה עמודי אוהדים של Smarties עם כמות שנעה בין כמה עשרות לכמה מאות.
ישנם שני דפים רשמיים - אחד קנדי, והשני אוסטרלי.

בדף הקנדי, שנמצא כאן, נכון לרגע זה 233,228 איש. מרבית הפעילות בקיר היא של האוהדים עצמם ולא של המותג.
לא קורה שם הרבה חוץ מחיקויים גרועים של חתול כחול מדבר. לשונית הYoutube מפנה לסרטונים שחלקם נוצרו
 על ידי המותג עצמו, וחלקם תוכן גולשים, כחלק מקמפיין Show your colors שמלווה את המותג לאחרונה,
ומתמקד כרגיל במוצרים מהסוג הזה - בעניין הצבע :

הדואט הכחול





 האתר הרשמי נמצא כאן.


ובעמוד האוסטרלי - קמפיין שונה לחלוטין. עם 5,617 אוהדים נכון לעכשיו.

קמפיין "8 צבעים של כיף". פרוייקט מקסים שמחבר בין הדמיון הפרוע ונטול הגבולות של הילדים, לבין מבוגרים
שעוסקים בתחומי האמנות. בצבע הכחול לדוגמא, הילד ממציא מילות שיר שמתאר עולם כחול, והמבוגר האחראי מנוצל לשם הלחנה. פרוייקט שפונה לילדים בגובה העיניים ובהמון הערכה, ולא בגישה רצינית מדי שמוציאה את כל הכיף.

גם כאן, הדגש הוא על הצבעים, בהתבסס על התובנה שלילדים תמיד יש צבע מועדף אחד (שאותו הם שומרים לסוף), וכל מיני אסוציאציות שקשורות לכל צבע וצבע.


ומה קורה בM&M's ?

M&M מיוצרים משנת 1941 על ידי חברת מארס. המותג הוא למעשה האות הראשונה בשמות המשפחה של בעלי המפעל - מארס ומורי.

כאן, בניגוד לסמארטיס, כבר לא מדובר רק בצבע. כאן כל צבע הוא אישיות בפני עצמה, והם הדוברים של המותג :


מותק, תביא משהו מהארון





מגיעים לקופה





הצבעים נפרדים. רק צבע אחד באריזה





איך דוחפים בייגלה לתוך עדשה






ובפייסבוק, 3 עמודים שונים, עם כמות אוהדים מכובדת :

דף המעריצים, עם 974,000 אוהדים. בעיקר הודעות על מוצרים ואירועים חדשים.

עמוד האוהדים האמריקאי, עם 1,192,400 אוהדים.דף פעיל מאוד, גם מבחינת שיחה בקיר, וגם קישור לחסויות אירועי מירוץ, מציאת מעריצים ברחבי העולם, סרטוני סטנד-אפ לא מצחיקים (בכוונה) של הבייגלה.

עמוד האוהדים הצרפתי, עם 175,000 אוהדים.יש שם אפליקציה שמייצרת תירוצים לבית הספר, וגם פינה מיוחדת לעדשה הירוקה (זו שנבחרה בסקר כבעלת הצבע האהוב ביותר).

בסקר שבו הצביעו קרוב ל- 3.5 מיליון איש, נבחרה העדשה הירוקה הסקסית. שיתוף פעולה מוזר של המותג עם פאף דאדי, או פי דידי, או שון קומבס, או איך שלא קוראים לו :







האתר הרשמי, עם המון פעילויות. מסתבר שאפשר גם להזמין M&M's מותאמים אישית עם הדפסת תמונה או טקסט על העדשים עצמן.



טוב, הפוסט הזה הביא לי חשק למתוק.
הלכתי לאכול שווארמה.

שלכם,

לירון

למחוק את הפוסט

זוכרים את העוף הזה ?

באחד מהקמפיינים הויראליים המצליחים ביותר, "The subservient chicken" ("העוף הכנוע"),
פרסם את סנדוויץ' העוף החדש של רשת "ברגר קינג".
סוכנות "קריספין-פורטר-בוגוסקי" (נסו לרשום בתיבת הטקסט crispin) ,
העבירו את המסר "chicken the way you like it",
על ידי שילוב של פרסומות טלויזיה ואתר אינטרנט שבו אפשר היה להעביר הוראות לאדם המחופש, החל מעמידת ראש, חיטוט באף, וכלה בריקוד סלסה.

אתר האינטרנט עדיין חי ובועט. כניסה כאן.

כמה שנים אחרי, מותג "טיפקס" , במהלך חדש על ידי סוכנות Buzzman מצרפת - מנסה להעביר את המסר המוכר - "טיפקס מוחק טעויות".

זה מתחיל בסרטון ויראלי :

כפי שאפשר לראות, המסר של תיקון הטקסט, מועבר על ידי שכתוב הסיפור. לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל עדיין מבוצע בצורה יפה.

 מהלכים של "השתלטות" על אתר יוטיוב ראינו כבר הרבה פעמים, אחד המוצלחים לאחרונה הוא ה"ראיון" של סילבסטר סטאלון, שאפשר לראות פה. הקמפיין של טיפקס משלב כמה דברים, כך שהוא לא חדשני, אבל עדיין מעניין לראות איך בעידן המחשבים, מוצר מיושן כמו טיפקס
 שמתמודד מול אופציות מוצלחות הרבה יותר (כמו מקש ה Backspace),
משתמש באמצעים טכנולוגיים לטובתו.

נ.ב.

אני יודע שהאופציה הראשונה שתנסו היא "fucks" , אבל נסו לכתוב גם "tipp-ex".

מילים מילים

ככה נראתה מודעה של אוגילבי בשנות ה-60 :

1,900 מילים שמנסות להסביר איך ליצור פרסום שמוכר.
היום, כשכולנו מופצצים באלפי מסרים שיווקיים בכל יום, יהיה קשה למצוא מי שיסכים לקרוא טקסט באורך כזה.

 במהלך השנים כמות המילים ירדה,ביחס ישיר לסבלנות הפוקעת של הלקוח הפוטנציאלי, עד שלפעמים הרעיון מועבר בכלל בלי לומר מילה, ואין שום רע בזה, כי רעיון הוא רעיון הוא רעיון.

עדיין,  האתגר הגדול הוא דווקא למשוך תשומת לב בלי לתקוע זוג שדיים בשילוט חוצות, (זו הדרך הקלה והנחותה),  אלא באמצעות טקסט חכם שמגרה לקרוא את ההמשך. אני חושב שעדיין ניתן למצוא כמה יחידי סגולה שיקראו טקסט ארוך, אם הוא כזה ששווה לקרוא אותו.

הקורא אומר לעצמו : "אם אני הולך לבזבז שתי דקות שלמות מהחיים שלי (ונתעלם לרגע מהעובדה שהחיים שלו עלובים, ואין לו באמת משהו טוב יותר לעשות)  על משהו שמנסים לדחוף לי, כדאי שזה יהיה טוב", והפרסומאי, קורא מחשבות מטבעו, יודע שיצטרך לשעשע את הקורא בהתאם.

אז הפעם בחרתי להתמקד בכמה פרסומות שנשענות בעיקר על טקסט, כמו זו של Skittles, שמתאימה לאסטרטגיה שמלווה אותם - הומור הזוי:

TBWA\Chiat\Day, New York

(אילוסטרציה של Maracas)



אספירין, ואספירין חזק יותר במקרה הצורך
Almap BBDO, Brazil

השנייה בסדרה

והשלישית

 
סדרה נוספת, סטודיו לכושר Roxy Lou :
CCT Advertising Denver, Colorado USA
 
הדבר הזה נקרא "כדורסל". אם היית בכושר טוב יותר, אולי היית מכיר את זה.
 

 
אלו ידידי, מוכרים כ"אופניים". אם היית בכושר טוב יותר, אולי היית מכיר את זה.
 

 
אלו נקראות , אמממ "נעלי טיפוס". אם היית בכושר טוב יותר, אולי היית מכיר את זה
 

 פרינט של חברת המזון לבעלי חיים "פדיגרי" למען אימוץ כלבים ממחסה לכלבים,  בדרך שמציגה את החיסרון הניכר לעין
של כלב זקן ודי מכוער יש לומר, בעצם - כיתרון.
(שימו לב שהחברה כבר לא מדברת על המזון עצמו, אלא מנכסת לעצמה ערכים
של אהבת בעלי חיים, ולא רק מכירת מזון) :
 
TBWA\Chiat

Day Los Angeles, USA

ובתרגום חופשי :
 
"הוא אולי קטן, אבל אתה צריך לראות את הלב שלו.
כלבים שנמצאים במקלטים לבעלי חיים, הם לא שבורים.
הם פשוט מנוסים יותר מכלבים אחרים.
אם הם היו בני אדם, היינו קוראים להם "נבונים".
 
הם היו אלו שיכלו לספר עלילות ולכתוב סיפורים.
אלו שקיבלו "יד" לא מוצלחת, אבל הגיבו באומץ.
 
אל תרחמו על כלבי מקלטים,
אמצו אחד, והיו גאים ליהנות מגדולתם לצדכם".
 
 
 
אם יותר לי להשתמש במילים גבוהות :  טקסט "לפנים".
 
 
וסדרה אחרונה להיום, שבאופן מפתיע מדברת על מילים, אבל בלי יותר מדי טקסט.
סדרת פרסומות לScrabble, המוכר אצלנו כמשחק "שבץ נא", עם שימוש בסלוגן : "כוחן המפתיע של מילים".
 
 החנונים שביניכם שמכירים את המשחק, יבינו בקלות רבה גם את הסדרה
(ואולי פה גם טמונה הבעיה מבחינת קהל היעד של הפרסומת).

יש פה גם יופי של עבודת ארט לטעמי.
 
 
בניגוד למציאות, במשחק שבץ נא -  squirrel מנצח את ה fox
 
Ogilvy & Mather, Mumbai, India
 
 
 

 
 
דג זהב
 
 

 
עכבר
 
 
 

 
טוב, היו פה יותר מדי מילים לפוסט אחד. נתראה בפעם הבאה,
 
 
לירון

לקרוא הפוסט חייב אתה

הדרך היחידה שבה גברים יכולים להודות שאין להם מושג איפה הם נמצאים, היא דרך גאדג'ט.

המצאת מכשירי הGPS הייתה ההזדמנות להפיל את כל האשמה בחוש הכיוון הפגום שלך, על מכשיר חשמלי.

הבעיה מתחילה כשרוב המכשירים בקטגוריה נמכרים באותה רמת מחיר, ורוב התוכנות מתבססות על אותו מסד נתונים,
כך שצריכים להתחיל לחפש יתרונות יחסיים - בממשק משתמש נוח במיוחד, או יפה במיוחד.

דרך אחרת שבה בחרו ב TOMTOM היא להוסיף קולות הנחייה מתוך מלחמת הכוכבים. עכשיו דארת' ויידר, יודה, האן סולו, ו C-3PO יכולים להוביל אתכם לסניף חצי חינם הקרוב למקום מגוריכם.

אז אפשר פשוט לפרסם את העובדה הזו, אבל סוכנות Pool מהולנד העדיפה לאפשר לנו הצצה אל מאחורי הקלעים :

יודה בסשן הקלטות




דארת' ויידר בעייתי






באתר של TOMTOM אפשר לקנות עוד ערכות קול, כמו של הומר סימפסון, מה שבטוח עושה את הדרך לעבודה יותר נעימה.

בעמוד האוהדים של TOMTOM  חברים כרגע 7,483 איש, לא מפתיע כשנכנסים ורואים שלא קורה שם כלום
חוץ מהכרזות על מוצרים חדשים.

מה שיותר מעניין, אחד המעריצים של השחקן האנגלי בריאן בלסד, שמוכר מהסרט Flash Gordon משנת 1980,
החליט שהוא רוצה לשמוע את השחקן מלווה אותו במערכת הניווט.

הוא פתח בקמפיין באמצעות דף מעריצים בפייסבוק (שנמצא כאן). מ TOMTOM הבטיחו ליצור קשר עם השחקן במידה
ויצליח לאסוף 25,000 חברים. כמו שאפשר לראות כרגע יש שם 26,000 איש והמטרה הושגה, כמו שאפשר לקרוא פה.



נתראה בפוסט הבא,

לירון

מברוק

בלוג חדש, תגידו מברוק.

או שלא תגידו. אין הרבה אנשים שעדיין משתמשים במילה הזו,ובצדק.מילה מיושנת.

ואם כבר מדברים על מיושנת, נפתח בפרסומת הבאה, משנת 84 :



באמת פרסומת צ'יזית תרתי משמע.

Combos הוא חטיף בייגלה ממולא, שמיוצר ע"י חברת Mars כבר מאמצע שנות השבעים.
תמיד מדברים על השינוי בפרסומות עם השנים, אבל הדרך הכי טובה שמצאתי היא פשוט לצפות בפרסומות.

בשנות ה70-80 הפרסומות לCombos התמקדו במוצר עצמו - חטיף טעים (לכאורה) עם גבינה אמיתית (כביכול),
אבל התעלמו מכל תובנה אנושית שיכולה להיות קשורה במוצר.

קופצים קדימה ל 2007. TBWA\Chiat\Day בניו יורק .עכשיו כבר מותר להגיד את האמת - זה חטיף מעובד, די דוחה, לא מחליף ארוחה, ולא כל כך מעניין אותנו איך דוחפים לשם את הגבינה.

בקיצור, כמו שאמא תמיד אומרת : "זה לא אוכל"
אבל כל מי שקונה את החטיף הזה, יודע שזה לא אוכל. הוא יודע שגורמה זה לא, אבל עדיין בא לו לנשנש משהו. אז איך לוקחים את החיסרון הזה וממנפים אותו לטובת גידול במכירות ?

הפיתרון היה Man-Mom. אמא שהיא גבר, או במילים אחרות, האמא הגרועה ביותר.

עם סדרת סרטונים שכיכבו בפסטיבל קאן, הקמפיין הזה היה הצלחה גדולה, בעיקר תודות להומור שמגיע ממנהל הקריאטיב ג'רי גראף שאחראי גם על הקמפיינים ההזויים לא פחות של סניקרס וסקיטלס.


ברכת המזון




אמא, יש לי חום



למנצחים בלבד





שיחת עידוד




ארוחת הערב מוכנה




בינתיים, החטיף הזה עדיין שורד, בעיקר בגלל שהוא נותן חסות למירוצי NASCAR, מה
שמכונה "חטיף הגבינה הממולא הרשמי של מרוצי NASCAR" . (אין ספק שיש המון מתחרים בקטגוריה הזו).

בעמוד האוהדים של Combos ,שנמצא כאן
 חברים נכון להיום 16,200 איש, לא המון במונחים אמריקאיים, רובם מעריצים אדוקים גם כך, שנכנסים לעמוד כדי להגיד תודה למי שהגה את הרעיון המבריק לדחוף בן-דוד רחוק של גבינת צ'דר לתוך גליל בצק אפוי.

ומה קורה באתר ? (קליק)

בעיקר אתר שמנסה להיות מגניב, ולא כל כך מצליח.

הוא מציע כלים מעניינים כמו ה convobot 3000, שאמור לספק למשתמש בו צפייה נינוחה במירוצי NASCAR תוך
כדי אכילת Combos, כשהוא מאפשר תחליף פשוט ונוח לשיחה עם בן\בת הזוג, או הבוס.

הרשומה הזאת עשתה אותי רעב, אני קופץ למטבח, ונתראה בקרוב.

בתיאבון,

לירון